חג המולד
מאמר זה הוא סקירה המציגה את המסורת וההיסטוריה של הנצרות. ― חזרה אל Christian Heritage
הלילה בבית לחם
לוקס הקדוש מספר כי יוסף עלה מנצרת ”אל יהודה, אל עיר דוד אשר נקראת בית לחם“, עם מרים המאורשה לו, והיא הרה. ”ותלד את בנה הבכור ותחתלהו ותשכבהו באבוס, כי לא היה להם מקום במלון“ (לוקס 2:4–7). באותו לילה אמר מלאך לרועים: ”אל תיראו, כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם; כי ילד לכם היום מושיע, אשר הוא המשיח האדון, בעיר דוד“ (לוקס 2:10–11). והמון צבא השמים הללו את האלוהים ואמרו: ”כבוד לאלוהים במרומים, ובארץ שלום לבני רצונו“ (לוקס 2:14).
כבוד לאלוהים במרומים, ובארץ שלום לבני רצונו.
לוקס 2:14
השיר הראשון של חג המולד הוא שיר של שלום.
לפני חג המולד הכנסייה מקיימת את תקופת האדוונט, מן המילה הלטינית adventus, ”בוא“. במשך ארבעה שבועות הכנסייה מצפה ומתפללת: Veni — ”בוא“. בימים האחרונים שלפני חג המולד היא שרה את אנטיפונות ה־O; ב־21 בדצמבר היא קוראת למשיח O Oriens, ”הו שחר עולה, זוהר האור הנצחי ושמש הצדקה, בוא והאר את היושבים בחושך ובצלמוות“.
חג המולד הוא מתנה
חג המולד הוא עונת המתנות משום שהאלוהים נתן ראשון: ”כי ככה אהב האלוהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו“ (יוחנן 3:16). החכמים השיבו בזהב, לבונה ומור.
עונת חג המולד
בעיני הכנסייה חג המולד אינו יום אחד אלא עונה. היא מתחילה בערב החג ובמיסת חצות בליל 24–25 בדצמבר, נמשכת דרך אוקטבת חג המולד וחג מרים הקדושה, אם האלוהים, ב־1 בינואר, זורחת בחג ההתגלות, ומסתיימת בחג טבילת האדון. האור הבא בחג המולד הוא האור היוצא אל כל העמים בחג ההתגלות.





