כוכב בית לחם
מאמר זה הוא סקירה המציגה את המסורת וההיסטוריה של הנצרות. ― חזרה אל Christian Heritage
הכוכב בבשורה
מתי הקדוש מספר כי כאשר נולד ישוע בבית לחם אשר ביהודה, באו חכמים מן המזרח לירושלים ושאלו היכן נמצא מלך היהודים הנולד, ”כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו“. הכוכב הלך לפניהם ”עד אשר בא ויעמד ממעל למקום אשר היה שם הילד. ויראו את הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד מאד“. בבואם אל הבית ”וימצאו את הילד עם מרים אמו, ויפלו וישתחוו לו, ויפתחו את אוצרותיהם ויקריבו לו מנחה: זהב ולבונה ומור“.
ויראו את הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד מאד.
מתי 2:10
הכוכב נראה: מישהו נשא עיניו למעלה ולא הניח שהוא כבר יודע מה מכילים השמיים. הולכים אחרי הכוכב: החכמים עזבו את ארצם והלכו לקראת הבטחה שעדיין לא הבינו. והמסע מסתיים במתנה: כאשר מצאו את הילד, פתחו את אוצרותיהם ונתנו.
כוכב שחיכו לו זמן רב
הכנסייה קראה תמיד את כוכב בית לחם יחד עם כתבי הקודש הקדומים שציפו לו. הנביא בלעם, שצפה אל העתיד הרחוק, אמר: ”דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל“ (במדבר 24:17). ישעיהו שר לירושלים: ”קומי אורי כי בא אורך, וכבוד ה׳ עליך זרח… והלכו גוים לאורך, ומלכים לנגה זרחך… כלם משבא יבאו, זהב ולבונה ישאו“ (ישעיהו 60:1–6). ובמזמור נאמר: ”מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו“ (תהלים 72:10; במספור הוולגטה 71:10).
בחכמים ראו אבות הכנסייה את הראשונים מן העמים הבאים אל המשיח. לאו הגדול הקדוש, בדרשתו על חג ההתגלות, הזמין כל נוצרי ללכת אחר אותו אור: הכוכב עדיין קורא, ומי שנענים לו עדיין מוצאים את הילד.
חג הכוכב: חג ההתגלות
הכנסייה מציינת את בואם של החכמים בחג ההתגלות של האדון, על פי המסורת ב־6 בינואר, היום השנים־עשר אחרי חג המולד. ”אפיפניה“ פירושה ”הופעה“ או ”התגלות“: ביום זה הילד שנולד בבית לחם מתגלה לעולם כולו, ולא רק לרועים של עיירה קטנה אחת. חג המולד הוא האור הבא אל תוך הלילה; חג ההתגלות הוא האור היוצא אל כל העמים.
המדע והכוכב
בני אדם שאלו זה מכבר מה היה הכוכב. יוהנס קפלר הציע כי ייתכן שהתקבצות של צדק ושבתאי בסביבות השנים 7–6 לפני הספירה הייתה קשורה אליו, ואחרים הציעו שביט או כוכב חדש. האפיפיור בנדיקטוס ה־16 דן בהסברים כאלה בספרו ישוע מנצרת: סיפורי הילדות (2012). האור הוביל אותם אל המשיח.





